מנאסרה נ' מחאמיד תאופיק -חברה לבניין ופתוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לנזקי גוף.

רקע כללי.

התובע יליד 5.5.75, מהנדס אזרחי בהשכלתו ומקצועו, הגיש נגד הנתבעות תביעה שבגדרה עתר לפסיקת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, כטענתו, בתאונת עבודה שהתרחשה ביום 20.8.05 ( להלן: התאונה).

הנתבעת מס' 1 ( להלן: החברה), הינה חברה המאוגדת כדין, מתמחה בעבודות בניה והייתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה מבוטחת אצל הנתבעת מס' 2 בביטוח אחריות צד ג'. חברה זו התקשרה עם הנתבעת מס' 3 ( להלן: המועצה) לביצועה של עבודת בנייה.

המועצה, כאמור, הפקידה בידי החברה את ביצוע העבודות ולצורכי פיקוח על איכות והתקדמות העבודה, היא התקשרה בחוזה העסקה עם התובע.

מיד לאחר תחילתה של העבודה, התובע החל פוקד את אתר העבודה. כפי שהתובע טוען ביום התאונה , שהינו יום שבת, שהה לבדו במשרד מאולתר העשוי ממכולה, אותו הקימה החברה באתר העבודה. באותו יום, עת היה שקוע בעבודתו, ניגש לאותו משרד אדם בשם מחמוד עתאמלה ( להלן:העד) שלא היה מוכר באותם זמנים לתובע. העד הסביר באוזני התובע כי הינו הבעלים של חלקת אדמה הסמוכה לאתר העבודה, כן התלונן כי נמצאה פסולת בניין בחלקתו, שככל הנראה, מקורה בעבודות עליהן הופקד התובע.

מיד לאחר מכן, התובע הביע נכונות ללוות את העד כדי לבחון את טענתו. העד יצא את המשרד ואחריו התובע. התובע נעל את דלת המשרד כשהוא עומד על אבני שפה שהונחו מקודם בפתח המשרד ושמשו כמדרגה. אבני השפה, כפי שנטען, הונחו ללא אף חיבור, כך שלא היו יציבות. התובע, כאמור, נעל את המשרד, ועת הסתובב אחת האבנים התהפכה דבר שגרם לחבלה בברך הימנית.

יצוין, כי המועצה שלחה הודעת צד שלישי כנגד החברה ומבטחתה. בהודעה זו הועלתה טענה לשיפוי בהתבסס על עילה חוזית. רק המבטחת הגישה כתב הגנה, ואילו החברה לא עשתה זאת.

עוד יצוין, כי בשלבים המוקדמים של הדיון ובשל טענתו של התובע לנכות, אזי מונה פרופ' סודרי כמומחה מטעם בהמ"ש. המומחה בדק את התובע, קבע נכויות זמניות באשר לתקופות הסמוכות לאחר התאונה, כן נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%. יודגש, כבר בשלב זה, כי מי מהצדדים לא חלק ולא העלה אף טענה באשר לקביעה רפואית זו.

הצדדים חלוקים בכל המישורים, למעט העניין הרפואי. אדון תחילה במחלוקות העובדתיות הנוגעות לתאונה ונסיבותיה, ככל שהתובע יעבור משוכה זו אזי אדרש לעניין האחריות והנזק.

התאונה.

התובע הדגיש בסיכומיו כי התאונה, כפי שנטען מפיו, הוכחה. עוד הוא מוסיף, כי התיאור שלעיל זכה לחיזוק ממשי בעדותו של העד שנכח בקרבת מקום, גם במסמכים לרבות מסמכים רפואיים שאוששו את גרסתו.

התובע גם טען, כי החברה היא זו שהקימה את המשרד כפי התחייבותה בחוזה, ואף התעלמה מפניותיו החוזרות ונשנות לתיקון הליקויים במשרד זה.

מהצד השני של המתרס, הנתבעות דוגלות בגישה אחרת. הן סבורות כי, עדותו של התובע והעד לא היו אמינות כלל וכלל, הגם שהתגלו בעדויות אלו סתירות משמעותיות. ועוד, התיעוד הרפואי שנערך לאחר התאונה דווקא מערער את גרסתו של התובע.

הנתבעות הפנו בסיכומיהם לסתירות ולתהיות העולות מעיון ביומן העבודה שנערך ע"י התובע ובייחוד לכך שהתרחשות התאונה לא זכתה לאף אזכור ביומן זה. לגישתן, יומן זה ולו בחלקו הרלוונטי לענייננו נערך בדיעבד תוך זיופו .

הנתבעות גם מפנות לגרסתו של נציג החברה, אשר מסר כי המשרד שמש אך את עובדי החברה בלבד וכי לידי התובע לא נמסר מפתח למשרד שהוקם ע"י החברה באתר. עוד טען אותו נציג, כי המשרד המופיע בתמונות שהוגשו ע"י התובע, אינו המשרד שהוקם ע"י החברה, אלא אחר.

אקדים ואומר כי התובע והעד מטעמו הותירו עלי רושם אמין, כן ניכר כי בכל הנוגע לתיאור התאונה הם דבקו באמירת האמת. העד כאמור לא הכיר את התובע ( עמ' 16, ש' 31), לא נטען וממילא גם לא הוכח כי לעד זה זיקה כלשהיא ולו מרחוק לתוצאותיה של התדיינות זו. העד הוזמן להעיד, עלה על דוכן העדים ומסר גרסה מפורטת שנותרה איתנה גם אחרי חקירתו הנגדית. העד מסר בעדותו כי בזמן נעילת הדלת ע"י התובע ועת האחרון דרך על האבנים, הוא שמע את אנחת הכאב של התובע שטען כי נפגע ( עמ' 15, ש' 16). כן הוסיף בעדותו כי, הוא עצמו עת נכנס למשרד דרך על אבני השפה שהונחו בפתח והרגיש כי אבנים אלו אינן יציבות ( עמ' 16, ש' 10). במהלך עדותו הראשית הוצגה לעיונו תמונה (ת/1) , לאחר עיון במוצג זה העד אשר כי זו המדרגה אליה התכוון שבזמן התאונה הייתה מורכבת ממספר אבנים שהונחו על הקרקע, בדיוק כעולה מהתמונה (עמ' 15, ש' 19).

עדותו זו של העד תומכת ישירות בגרסתו של התובע, שאף הוא הסביר בעדותו בזו הלשון:" עליתי על המדרגות ונעלתי, שהסתובבתי האבן האחרונה התהפכה הרגשתי כאב עז" ( עמ' 18, ש' 4). על גרסה זו חזר התובע לאורך כל עדותו, כאשר מנגד לא הוצגה אף עדות מפריכה או כזו שבכוחה ליטול ממהימנות של התובע והתרשמותי החיובית מעדותו.

התובע מסר כי ביום התאונה לא פנה לקבלת טיפול רפואי בקופ"ח הואיל וסבר כי כאביו יחלפו. אולם למחרת התאונה משכאביו התגברו, הוא החליט לפנות לקבלת טיפול רפואי במרפאת קופ"ח בנצרת עילית ( עמ' 18, ש' 11). התובע נבדק ביום 22.8.05 שעה 11:23 ע"י רופא כירורג אשר ציין :" אחרי נפילה על ברך ימין אתמול" ( נ/1). בעקבות הממצאים התובע הופנה לבדיקה בביה"ח, ואכן הוא הגיע באותו היום בשעה 11:37 לביה"ח האנגלי, כאשר בגוף סיכום המחלה נכתב בזו הלשון:" לדבריו אתמול בזמן עבודתו סובב ברך ימין".אף יתרה מכך, גם בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה שהונפקה ביום 22.8.05, שוב צוין מפיו של התובע, כי נפגע בזמן עבודתו כן נכתב:" כשדרך על אבן שפה, מעד וסובב את הברך הימנית". יצוין שהצדדים הסכימו כי כל המסמכים שצורפו לתחשיביהם יתקבלו כראיות, מכאן ראיתי להפנות גם לתיעוד הרפואי שסקרתי לעיל. אני ער לעובדה שהגשת המסמכים הוכפפה להתנגדות בדבר סיוע עצמי, אולם דווקא היו אלה הנתבעות שראו בסיכומיהם להפנות למסמכים הרפואיים ( למשל סע 5 לסיכומי הנתבעות 2 ו-3), כך שנכון לראות בהפניה זו כהסכמה לקבלת המסמכים על תוכנם או למצער כחזרה מהטענה לסיוע עצמי. ועוד, לעיתים נכון להתיר קבלתה של ראיה אף אם במובהק בפנינו עדות הלוקה בחוסר קבילות, זאת למקרים ונראה שמהימנותה של העדות עשויה להיות ממשית ומשקלה המהותי להארת האמת הינו משמעותי. הווי אומר, לעיתים נכון וראוי להסיט את נקודת הכובד משאלת הקבילות לעניין המשקל, בייחוד לנוכח המגמה שקיבלה ביטוי בפסיקה ואשר בכרה בחינה עניינית של הראיה על פני פסילתה הגורפת ( ראו, בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, לז(4) עמ' 286-287). דברים אלה נרשמו מפי התובע בסמוך לאחר האירוע וסביר להניח כי משקפים הם את האירוע אותו חווה התובע ללא כחל או סרק. סמיכות זמנים זו מקנה לרישומים אלה משקל משמעותי , כך שגם אם נראה בדברים אלה כסיוע עצמי, עדיין אין הדבר מחייב פסילתם. תיעוד זה, שנערך בסמוך לאחר התאונה, לא רק שאין בו כד ליטול מעוצמת גרסתו של התובע, כגישת הנתבעות, אלא הוא והרשום בו מחזקים ומאוששים עד מאוד את תיאור אירוע התאונה בו אוחז התובע.